אל ראש ההר (או הסלע)

 יום ו' 2.5  

על הבוקר אספנו את הרכב הקטן והחמוד ששכרנו ושמנו פעמינו לגוואטפה. הנופים מדהימים, הרים ירוקים, אינסוף גוונים של ירוק, הדרך עוברת בין ערים וכפרים קטנים, מסביב צמחיה שופעת, ומלאן שיחי סוזי שחורת העין (כתומה, רק כתומה) מטפסים על העצים והגדרות.

 מידי פעם דוכן שמציע מרכולתו ( ברור שעצרנו ואכלנו תירס על האש), ואחרי שעתיים בערך אנחנו מתקרבים לסלע הענק שאנחנו הולכים לטפס עליו. 

כשאנחנו מגיעים אנחנו מצטרפים למאות התיירים שמטפסים את 700 המדרגות לראש הסלע. לשמחתי העליה הולכת לאט בגלל טור האנשים הארוך וכך אני מצליחה להסדיר את הנשימה מידי פעם! המזל הוא שהנופים המשגעים מראש הסלע משכיחים את מאמץ העליה..

אחרי שאנחנו שבעים מהנוף, אנחנו משיבים את נפשנו במשקה שהוא מין הכלאה בין מיץ לסלט פירות, ומתחילים את הירידה למטה.

הזמנו לנו לינה במלון קטן וחמוד שיושב ממש מתחת לסלע הענק ולגדת האגם שמתחתיו.

הירידה התלולה למלון מאתגרת את האוטו הקטן שלנו ואת הנהג שלו (איתן), ואנחנו ממש מקווים שהוא יצליח לעלות בחזרה ממנו.

אנחנו בודקים את העניין לקראת הערב שאנחנו מחליטים לנסוע לגוואטפה, העיירה הקרובה לאכול משהו. העירה צבעונית ויפה, הכיכר המרכזית שמחה למרות הגשם שמתחיל לטפטף, ואנחנו סועדים את ליבינו בשיפודים וצ'וריסוס מאחד הדוכנים.