מפלי האהבה

 נפרדנו מפלמינו החביבה שהיתה היעד הצפוני ביותר שלנו בקולומביה, והתחלנו את הספירה לאחור, ואת הדרך חזרה לכיוון קרטחנה, שם ניפרד מקולומביה ביום ד. בדרך החלטנו לעצור לטיול קצר במפלי האהבה היפים. לאחר הליכה קלילה של כחצי שעה הגענו לבריכה התחתונה. 

לאחר שהתקררנו במימיה המרעננים החלטנו לטפס על הסלעים לכיוון המפל והבריכה הגבוהים יותר. אם אתם רוצים להרגיש זקנים במיוחד- טפסו על סלעים כשבאזור נמצאים בני תשחורת בני 20-30… כל רגע מישהו יציע לכם יד לעזרה, ויקרא לכם קריאות עידוד מביכות כמו "כל הכבוד", "את יכולה לעשות את זה" , "עוד רגע תגיעי" וכדומה. מה אני אגיד לכם הרבה יותר נחמד להיות בצד המעודד… אבל היה שווה! 

בדרך חזרה לאוטו רכשנו כוס שוקו ומשחת פלאים מאחד מדוכני האינדיאנים שפזורים לאורך הנחל.

אחר הצהריים בעוברינו שוב ליד סנתה מרתה הרגשנו ממש לא נעים ששפטנו את העיר הזאת בפעם הקודמת שעברנו בה, והחלטנו לתת לה צ'אנס נוסף ולהכנס למוזיאון במרכז העיר שמספר את סיפורם של האינדיאנים באזור. היה חביב. התיישבנו במסעדה מקומית לארוחה המסורתית של מרק/אורז/שעועית/בשר/סלט/בננה מטוגנת, היה אחלה. יצאנו מהעיר בתחושה שאולי אם היה לנו יותר זמן היינו מגלים גם את הצדדים היפים בה. את הדרך למינקה, עיירה קטנה ששוכנת בהרים מעל סנטה מרתה כבר עשינו בגשם שוטף! כשהגענו להוסטל שלנו, הסתבר שבכל האזור יש הפסקת חשמל בגלל מזג האויר! 

הלכנו להוסטל סמוך להוסטל שלנו שכן הפעיל גנרטור, שתינו קפה וזכינו להנות מהשקיעות המרהיבות של מינקה.

בשלב מסויים הפעילו גנרטור בהוסטל שלנו שאיפשר לפחות להדליק אור ולהטעין טלפונים, אבל לא הספיק כדי לספק מים חמים למקלחת.. מזל שהתרחצנו במפלי האהבה!