נוסעים לסנטה מרתה ומגיעים לטגנגה

 לאחר שאספנו את הרכב, יצאנו לכיוון צפון לסנטה מרתה. בדרך עברנו בהר הבוץ- מעין גבעה שעשויה מבוץ שיוצא מבטן האדמה, וידוע שבריא משום מה לשהות בו. מסביב יש כמה מאהלים של מקומיים שמזמינים אותך לחנות אצלם מתוך כוונה שגם תאכל שם משהו. בתחתית המדרגות גובים ממני 20000 פזוס ( כ-20₪) תמורת הזכות לעלות. אני עולה וזה מה שאני רואה: 

החלטנו לוותר על התענוג של השכשוך בבוץ בבריכה של 3x3 עם עוד חבורת אנשים כשבחוץ 30 מעלות. מסתבר שאכן אנחנו מזדקנים… המשכנו בדרכינו רק כדי לגלות שהכביש הראשי חסום ואנחנו נאלצים לעשות עיקוף בדרכים כפריות. אחר הצהריים אנחנו מגיעים לסנתה מרתה ומתחילים לחפש מקום לינה. העיר נראית כמו ברטעה ביום רע. אנחנו עוצרים את הרכב בפינת רחוב ואיתן יורד לשאול מישהו אם אפשר לחנות שם. הוא מקבל הרצאה שלמה על כמה העיר לא טובה, האנשים לא טובים, ובכלל, לא כדאי להשאר שם. נזכרתי שקראתי באחת מקבוצות הפייסבוק שהמקום האהוב על הישראלים צעירים לשינה הוא בכפר דייגים סמוך לעיר- טגנגה. אז החלטנו ליסוע לשם. התמקמנו באחד מההוסטלים הרבים שבכפר ויצאנו אל החוף. החוף מלא מסעדות, בתי קפה, דוכנים וגם תיירים. באזור סירות הדיג- כמה דוכנים בהם מוכרים הדייגים את הדגים שדגו במהלך היום (על קרח לא שמעו כאן) 

אנחנו מספיקים לתפוס את קצה השקיעה ויושבים לאכול באחת המסעדות.

מנה ראשונה- סביצ'ה כראוי למיקום בכפר הדייגים, 

ולעיקרית איתן בוחר בהמבורגר ואני מתמידה עם מנת דג. טעות מרה, שתוצאותיה יתבררו בהמשך! אנחנו מסיימים את הערב בטבילה בבריכה הקטנה בהוסטל שלנו.  

בערך ב-3:00 בלילה, אני מתעוררת עם בטן מתהפכת ובחילה נוראית. אני מבלה את כל השעות הבאות ועד הצהריים למחרת במיטה, תוך ריצות דחופות לשירותים. כמו שאמרתי הבחירה בדג היתה טעות מרה! איתן בינתיים פגש בבוקר שני בחורים מסלובקיה שמטיילים בקולומביה, וגם הם סיפרו שחזרו מעמק הקוקורה מלאים עקיצות מגרדות באיזור הידיים והזרועות בלבד. טוב, לפחות הסרנו את החשדות מרוביאלה והשמיכות שלה! הוא גם עשה סיבוב בעיר לנסות לברר פרטים על הפארק הלאומי טיירונה לשם אנו מתכננים לצאת מחר, ואפילו דאג להביא לי טוסטים כי זה מה שאוכלים כשיש קלקול קיבה, נכון? אחר הצהריים אני מתחילה להתאושש, ואנחנו יוצאים לחוף לטבילה ראשונה בים סוף סוף. אני מצליחה לשתות אפילו קפה קר! בערב אנחנו יוצאים לאכול פיצה (ללא שום דג הפעם) והולכים להוסטל לגלות שיש הפסקת חשמל יזומה בכל השכונה לשעתיים הבאות! אנחנו מנסים להתקרר על הגג בבריזה, אבל העייפות מכריעה אותי ואני צונחת למיטה עוד לפני שחזר החשמל ואיתו המזגן.