קצת שוק וקצת תרבות

 את היום התחלנו מאוחר, גם כי התעסקנו בהשכרת רכב להמשך הטיול בצפון המדינה, וגם כי חיכינו לשמוע שעידן אלכסנדר בארץ לפני שיצאנו..

החלטנו לצאת קצת מאזורי התיירות השחוקים והחלטנו לצעוד כחצי שעת הליכה לשוק. כבר בדרך, התרשמנו מכמויות הטינופת שמתגלגלת ברחובות של "העיר התחתית", מה שהלך והתגבר ככל שהתקרבנו לאזור של סמטאות השוק. בליל של קולות, מראות וריחות- בעיקר באזור דוכני הדגים. 

מצד אחד- כואב לראות את ההבדל בתנאים בין חלקי העיר, מצד שני- הכל חי, פועם ובועט! אפילו העזנו והזמנו מיצי פירות באחד הדוכנים, היה מגעיל ברמות!

משם לקחנו מונית לעיר העתיקה, לסיור שהפעם הקפדנו להזמין וגם לאשר הגעה. אדגרדו המדריך החביב הוביל אותנו, שתי שוויצרית צעירות ובחור ממאוריציוס (שהיה לבוש בחולצה עם צבעי דגל פלשתין וכיתובים בערבית…) ברחבי העיר, כשהוא מרעיף עלינו בלי סוף מידע על ההיסטוריה של העיר (הראשונה בקולומביה), כיכרותיה ואנשיה. 

בדרך עברנו בפארק ירוק, שעל אחד העצים שלו ראינו עצלן- אחת החיות הכי מוזרות וישנוניות שיש.. 

משם המשכנו לשכונת גטסמני, שכבר ביקרנו בה רבות ביומיים הקודמים, אבל פתאום אדגרדו ציין שהשכונה נקראת ככה בידי המתיישבים הספרדים על שם מקום בירושלים. עם עזרה קלה מצ'ט ג'פיטי הבנו שמדובר בעיוות השם "גת שמנים", שם לפי הברית החדשה התפלל ישו לפני צליבתו. כמובן שמאותו רגע איתן התעקש ללמד את אדגרדו את הביטוי המקורי (הנכון?) של השם. לא בטוח שזה ממש הצליח… לאחר שנפרדנו מאדגרדו והחבורה, הלכנו לסעוד את ליבינו במסעדה בהמלצת אדגרדו- בואו רק נגיד שהוא מדריך הרבה יותר מוצלח מאשר מבקר מסעדות.. קינחנו את הערב בפינה קולדה. בכל הנוגע לקוקטיילים- שנות השמונים עדיין כאן, ובגדול!